אלמקייס ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת התובע להורות על דחייתה על הסף של התביעה שכנגד שהגישה חברת החשמל לישראל (להלן- הנתבעת) בתיק זה כנגדו, ביום 1/8/13, מן הטעם שהוגשה באיחור ניכר (של שלוש שנים) ובחוסר תום לב, לאחר שכבר ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים בתביעת התובע, נקבע מועד להוכחות, ואף הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, מבלי שהנתבעת טרחה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת התביעה ולא כל שכן מבלי שקיבלה רשות לכך.

כמו כן לטענת התובע, התביעה שכנגד מסתמכת על "הצהרת עובד נותן השרות", שנתן התובע ביום 5/7/05 ועל כן ממילא התביעה התיישנה, ודינה סילוק על הסף.

2.הנתבעת מתנגדת לבקשה כמפורט באריכות בתגובתה, אלא שתוך כדי כתיבת ההחלטה בבקשה, ועיון בטענות הצדדים ובכתבי הטענות בתיק, נראה כי הבעיה שמעורר כתב התביעה שכנגד, נעוצה במישור אחר, ואבאר.

3.במסגרת כתב הגנתה לתביעת התובע, הכחישה הנתבעת את דבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. עוד טענה הנתבעת, בין היתר, שככל שייקבע בסופו של יום בניגוד לעמדתה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, הרי שעל התובע להשיב את כל הסכומים העודפים אשר שולמו לו מעבר לשכר המגיע לעובד במעמדו. בהתאמה לכך העלתה הנתבעת במסגרת כתב הגנתה טענת קיזוז, במסגרתה ביקשה לקזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, לתובע את הסכומים "העודפים" הנ"ל.

במסגרת כתב התביעה שכנגד, חזרה הנתבעת בעיקרן על טענות ההשבה הנ"ל ועתרה לחיוב התובע בהשבת סכומים העולים על סכום תביעתו של התובע, נשוא טענות הקיזוז שהעלתה.

4.דא עקא, שכתב התביעה שכנגד מבוסס כל כולו על עילה שלמעשה טרם נולדה שכן כל עוד לא ניתנה הכרעת בית הדין כי התקיימו יחסי עובד ומעביד, טרם הונחו יסודותיה של עילת התביעה לכתב התביעה שכנגד, וזאת במובחן מטענת הקיזוז, אשר כמו כל טענת הגנה, גם אם חלופית, מתבררת במסגרת כתב התביעה העיקרי.

תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות), קובעת:

"אלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה:

(1)ציון בית הדין שהתובענה מוגשת לו;

(2) שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של התובע, ומען להמצאת כתבי בי-דין;

(3) שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של הנתבע, במידה שניתן לבררם;

(4) העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה;... (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

"נולדה" בלשון עבר נאמר, ולא בלשון עתיד, ללמדך כי כתב תביעה מעצם מהותו מתייחס לעילת תביעה קיימת, ולא לעילה עתידית שעשויה להיוולד אם ייקבע בהכרעה שיפוטית, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

לא יהיה למותר להוסיף, כי טענת הנתבעת בכתב התביעה שכנגד, לפיה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, אף היא מעוררת שאלה של סמכות בית הדין לדון בתביעה שבה טוען התובע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבע.

5.ואולם, עיון בטענות הנתבעת בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד שהגישה, מעלה כי המדובר למעשה באותן טענות הנשענות על אותן עילות, בהבדל אחד והוא סכום ההשבה הנתבע.

בנסיבות אלו, ובהינתן כי ממילא יהא על בית הדין לדון ולהכריע במסגרת בירור תביעת התובע, בטענות ההגנה הנ"ל של הנתבעת ואף לקבוע, ככל שייקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד, מהם הסכומים שעל התובע להשיב, אם עליו להשיב - מוצע לנתבעת לשקול למשוך בשלב זה את כתב התביעה שכנגד, תוך שמירת זכותה בעתיד, ובכפוף לתוכנו של פסק הדין נשוא כתב התביעה של התובע, להגיש תביעה שכנגד על יסוד הפסק לגבי יתרת הסכומים, אם יהיו כאלה.

6.הנתבעת תודיע עמדתה לאמור לעיל, עם העתק במישרין לב"כ התובע עד ליום 24/10/13.

ככל שתודיע הנתבעת כי היא מושכת את כתב התביעה שכנגד, תנתן החלטה בהתאם, לרבות לעניין השבת האגרה ששולמה על ידה, ויתאפשר לצדדים להתייחס לשאלת סוגיית ההוצאות.

ככל שתודיע הנתבעת כי היא עומדת על כתב התביעה שכנגד, תנמק בקצרה כיצד כתב התביעה שכנגד מגלה עילת תביעה וסמכות, לאור המבואר לעיל.